הוט רהיט ועץ בע"מ נ' רהיטי אלנבי אנדרו בע"מ

החלטה

בפני בקשה לחיוב המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת (הנתבעת).

הרקע לבקשה

במסגרת תובענה זו מתבררת תביעת המשיבה לחיוב המבקשת בתשלום סך של 13,048 ₪. בכתב התביעה, טוענת המשיבה כי סיפקה למבקשת פרטי ריהוט שונים אך תמורתם לא שולמה לה. יתרת החוב הנתבעת מתבססת על תעודות משלוח, חשבוניות וכרטסת הנהלת החשבונות של המשיבה.

כתב התביעה הוגש כתביעת סכום קצוב. במסגרת בקשת הרשות להגן טענה המבקשת כי את כל התקשרותה מול המשיבה עשתה באמצעות אדם בשם גיא עבאדי (להלן: "גיא"), כאשר לגיא גם נמסרו שיקים לפירעון כל חוב המבקשת כלפי המשיבה. לטענת המבקשת, ביולי 2009 פנתה אליה המשיבה, הודיעה שניתקה כל קשר עם גיא ודרשה לבטל את השיקים שנמסרו לגיא ולמסור שיקים חלופיים תחתם. המבקשת טוענת כי התנתה את מסירת השיקים החלופיים בקבלת ערובה לכל נזק שייגרם לה אם תיתבע לפירעון השיקים שמסרה לגיא, אך המבקשת סירבה לתת ערובה שכזו. למבקשת איפה שתי טענות הגנה עיקריות: הטענה כי החוב הנכון למשיבה הינו זה הנקוב בשיקים שנמסרו לגיא והטענה כי חוב זה נפרע במסירת השיקים לגיא.

בהחלטה מיום 25.4.10, ניתנה למבקשת רשות להתגונן מפני התביעה והמשיבה חויבה בהוצאות המבקשת בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ ובלא קשר לתוצאות התיק העיקרי. בעקבות החלטה זו עותרת המבקשת לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה למקרה שהתביעה תידחה.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת, עסקיה של המשיבה חוסלו, המשיבה הינה כיום חברה לא פעילה אשר אפילו את חובותיה לרשם החברות איננה משלמת ואפילו את ההוצאות שנפסקו לחובתה בהחלטה מיום 25.4.10 – לא שילמה. לפיכך, טוענת המבקשת כי הסיכוי לגביית כספים מהמשיבה למקרה שתידחה התביעה – קלושים.

לעניין סיכויי התביעה, חוזרת המבקשת על הנטען בכתב ההגנה וטוענת כי שילמה את חובותיה לגיא, עובד המשיבה, בשיקים אשר חלקם נפרע וחלקם מוחזק בידי צד ג'.

בתגובתה, טוענת המשיבה כי המבקשת פועלת בחוסר תום לב שכן מודה היא שלא שילמה סך של 7,400 ₪ (סכום השיקים שבוטלו ולא נפרעו). לשיטת המשיבה, כיוון שיתרת המחלוקת (בניכוי הסכום בו "מודה" המבקשת והסכום שנפסק לחובת המשיבה בהחלטה מיום 26.5.10) הינה בסך הכל 5,600 ₪, הרי שהבקשה נגועה בחוסר תום לב. המשיבה אף מציינת כי ניאותה למסור למבקשת ערבות אישית של מנהלה, ברם המבקשת סירבה.

המשיבה מדגישה את ההלכה הפסוקה שלפיה אין למנוע גישה לערכאות ושמה דגש על סיכויי התביעה הגבוהים.

דיון

סוגית האפשרות לחיוב תאגיד בהפקדת ערובה להוצאות, מוסדרת בסעיף 353א בחוק החברות, התשנ"ט-1999, בזו הלשון:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בהתאם להלכה הפסוקה, הוראות אלו "גוברות" על ההוראות הכלליות בדבר חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי הליך בחינתה של בקשה לחיוב חברה – תובעת בהפקדת ערובה להוצאות מתבצע במספר שלבים:

"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624).

משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים." (רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו])

מעיון בתגובת המשיבה, מתברר שאין היא כופרת כלל בטענת המבקשת שלפיה מצבה הכלכלי של המשיבה, אכן לא יאפשר לה לשאת בהוצאות המבקשת באם תידחה התביעה. משכך, שומה איפה על המשיבה להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב אותה בהפקדת ערובה, כאשר בחינה מדוקדקת של סיכויי ההצלחה בהליך תיעשה רק כשהסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד.